סיפורי הפולקלור של הארנב
במסורות הקלטיות

הארנב הוא אחד מהסמלים הבולטים והמשמעותיים של התרבויות העתיקות השמאניות והקלטיות שחוגגות את חגי האדמה, והוא מביא אנרגיה מובהקת של פריון ושפע.

בעבר הרבה אנשים חשבו שבאביב הארנבים פשוט יוצאים בהמוניהם מהאדמה במרץ,  כי הם היו מסתתרים היטב כל החורף ואף אחד לא ממש ראה אותם עד אותו השלב.

כשנהיה ירוק וחמים הארנבים מתחילים להתרבות בקצב מסחרר ולהופיע בכל מקום. 

זה גם בגלל שלארנבת יש יכולת מדהימה להיכנס להריון שוב ושוב בזמן שכבר יש בתוכה עוברים קטנים!

לכן הארנב הוא גם ייצוג של האלה אוסטרה – אלת האביב, והוא מביא את רוח השפע, הפריון ומעגל אין סופי של יצירת חיים.

פה בגוד וויטץ אפשר למצוא את הארנב בוריאציות שונות, ובפסלונים המתוקים מאבני עין הנמר שממש מתאימות לתדר הארנב –

אבן שמביאה המון אופטימיות ומכניסה את האור הגבוה לתוך החיים על האדמה (כמו הצבעים שלה). מביאה הרבה מוטיבציה, אומץ וחשק לתוך העשייה, פתרון בעיות, זרימה וקלות.

מביאה איסוף ומיקוד למי שנוטה להתפזר ונותנת פוש בהוצאה של דברים לפועל. בתקופות של שינויים גדולים היא מאזנת את הפיזור הרגשי ומביאה מיקוד,
מאזנת את המערכת ההורמונאלית ותומכת בתפקודי כיס המרה והכבד. 

ארנב קריסטל טייגר איי

למי מכן שאוהבת את הפולקלור העתיק, ואת עולם ה story telling כמוני – אני שמה פה שתי גירסאות לסיפורי עם פולקלורים קלטים על הארנב וחגיגות האביב.

קחי נשימה אל תוך המרחבים הפתוחים בהם הסיפורים שלנו מתרחשים…

סיפור הפולקלור של הארנב והאלה אוסטרה - גרסא ראשונה​

“פעם התכנסו כל ממלכת החיות לפגישה בהתרגשות גדולה. הם התרגשו לקראת מסיבה גדולה שעמדה להתרחש, עם אורחת מאוד מיוחדת שהייתה צריכה להגיע. האורחת הייתה אלת האביב- אוסטרה, וכל אחת מהחיות התרגשה רק מלחשוב – איזה מתנה היא תעניק לה…חלק מהחיות היו עשירות מאוד וחלקן היו עניות מאוד, אבל כל חיה הלכה להכין את המתנה שלה, וכל אחת רצתה לתת את הטוב ביותר עבור האלה! הארנב שלנו, היה נרגש מאוד, הוא כל כך אהב את האלה ולמרות שהיה עני מאוד, היה לו לב גדול ונדיב – הוא החליט שיתן לה את המתנה הטובה ביותר שהוא ימצא!

הארנב מיהר הביתה לחפש מתנה לאלה, חיפש וחיפש, הביט בכל מקום, בארונות ומתחת למיטה, במחסן, בדק בכל פינה, אך הוא לא מצא שום דבר, אפילו המזווה שלו היה ריק, ולא היה לו שום דבר לתת לה. כלום. חוץ מדבר אחד. על המדף במזווה היתה ביצה אחת. וזהו זה. 

זה היה הדבר היחיד שנשאר לו בבית לתת. 

הארנב החליט שזו תהייה המתנה החגיגית שלו בשביל האלה. הוא הוריד אותה בעדינות מן המדף, קישט אותה יפה ויצא לדרכו למפגש המיוחל.

הארנב היה מאוד מודאג…כל שאר החיות נתנו מתנות שוות ויקרות ולו הייתה רק הביצה…

לאחר שכל המתנות ניתנו הגיע תורו של הארנב. הוא היה נבוך, והתבייש להציג את המתנה שלו לאלה.

‏האלה שקיבלה ממנו את הביצה החזיקה אותה בידיה והביטה ארוכות בארנב.

היא הביטה והביטה, וכל מה שהיא ראתה היתה הרוח הטובה והנדיבה של הארנב ואת ליבו הרחב . שם הכריזה האלה על הארנב כחיה יקרה לה ומיוחדת עבורה מאוד,

 בזכות הלב הרחב שלו ומאז בכל אביב, הארנב חוגג את החיים 🙂

סיפור הפולקלור של הארנב והאלה אוסטרה - גרסא ראשונה​

“כמו שכולם ידעו האלה אוסטרה היא האחראית להביא את האביב בכל שנה.
באחת השנים היא איחרה להגיע…כשהגיעה היא צעדה לה בשדות בין ההרים, ולאט לאט מוססה את השלג והקור…
לפתע, על האדמה נתקלה בציפור ממין זכר.
הוא היה קפוא ועמד למות מרוב קור… הכנפיים שלו קפאו והוא כבר לא יכל לעוף…
אוסטרה הרגישה אחראית…לו הייתה מגיעה בזמן זה לא היה קורה!
היא חיבקה את הציפור, והחליטה שהיא חייבת להציל אותו!
ליבה התמלא צער כשהיא ראתה שכנפי הציפור קפאו ושהוא לא יוכל לעוף יותר, אז היא החליטה לעשות מעשה, היא הפכה אותו לארנב קטן בשם לפוס lepus, היא נתנה לו את היכולת לרוץ ולקפוץ מהר כך ששום צייד לא יתפוס אותו , ובנוסף, כדי לכבד את חייו הקודמים כציפור, היא נתנה לו את היכולת להטיל ביצים בכל צבעי הקשת.
עם הזמן הוא הפך לחיית המחמד שלה, וכעבור עוד זמן, הם הפכו לזוג נאהבים.
כן! האלה והארנב היו עושים אהבה על ההרים ובשדות ממש כמו שנהגו הכפריים לעשות באותה התקופה, כדי לפזר פריון ופוריות באדמה.

אבל יום אחד אוסטרה מאסה באהוב שלה הארנב, בו ובכל אהובותיו הארנבות הרבות.
ברגע אחד של כעס, היא תפסה אותו בזנבו, סובבה אותו מעל לראשה והעיפה אותו הרחק הרחק לשמיים, איפה שהוא נשאר לנצח – בתור קבוצת הכוכבים “ארנב”, ממוקם ממש מתחת לקבוצת הכוכבים “אוריון”, או בשמה הנוסף “הצייד”.

זמן מה לאחר מכן, לאור כל הזיכרונות היפים שהיו לאוסטרה מהארנב שלה, היא התרככה והרשתה לארנב לרדת חזרה לכדור הארץ, אבל רק ביום אחד בשנה – ביום הפסטיבל שלה – יום השיוויון של האביב.
בו הוא יכל לרדת ולהטיל ביצים בכל צבעי הקשת בשביל כל הילדים.

מקווה שנהנית משעת הסיפור שלי 🙂