איך ליצור קשר עם הילדה הפנימית ולהכניס עוד קסם לחיים?

אוסטרה – יום השיוויון של האביב ממש בפתח,
וזה זמן נפלא לחגוג את הילד.ה הפנימי.ת ששוכנ.ת בתוכנו ומהווה חלק ממי שאנחנו.
לקח לי זמן להכיר שלאן שאלך היא שם – וכמה שניסיתי בפרקים מסויימים בחיי לסגור אותה בחדר ושלא תפריע לי עכשיו – זה לא באמת עזר…
אני מרגישה שיש שני צדדים לצורה שבה אפשר לחגוג אותה –
דרך אחת היא לתת לה מקום לצאת ולשחק!
לתת לשובבי והילדי שבנו מקום,
לשחרר אחריות, לצחוק, להקליל – במיוחד לאלו כמוני שנוטים.ות לקחת דברים מאוד ברצינות…
לשהות בטבע, לטפס על עצים, לבהות, לא לשים לב לזמן להקשיב ללב ולאינטואיציה בלי לתת למיינד להתערב…

דרך נוספת ואולי היא זו שבאה קודם היא – לתת לה הכרה ומקום בעולם הזה. לזכור בכלל שהיא שם
ושלא ניתן באמת להכניס אותה לחדר אחורי במעמקי הלב שלנו ולסגור את הדלת, וגם שכמה שאולי נתבייש בה או נחשוש ממנה שתהרוס לנו הכל – היא קיימת שם ובסופו של דבר היא תבעט בדלת הסגורה או תיקמול מאחוריה.

ואיך אפשר לתת לה מקום?
מהניסיון שלי בכמה דרכים:

לשים לב שלא ללכת בעורמה סביב הקשיים שהיא מעלה בנו כדי לנסות לזרז תהליכים

דרך טובה לתפוס את זה היא לחשוב שאם הילד.ה האמיתי.ת או המדומיין.ת שלך היה.תה מעלה קושי – מה היית מעדיפה?
להקשיב לקושי שלו.ה, לחבק אותו.ה, ולהראות לו.ה את העוצמות שבו.ה?
או – להגיד לו.ה – נו פשוט תעשה.י את זה כבר וזהו… מה הבעיה שלך?!?
יש חשיבות גדולה בלתת לו.ה את הכבוד והמרחב הזה כדי שהיא/הוא תרגיש/ירגיש אהוב.ה ושיש לו.ה מקום. זה בעצם לתת למקומות החלשים שבך הכרה ומקום, לומר להם שהם בסדר, שמותר להם להיות.לאהוב את עצמך על סך כל החלקים שלך.

להתייעץ איתה

הרבה פעמים אני מוצאת שיאללה, יש משימה לעשות, משימה שצריך פאסון וביטחון בשביל שהיא תצא טוב, משהו שבטח לא משאיר מקום לילדה הביישנית ההיא ואז מגיע הרגע הגדול של הנעילה שלה בחדר. “עכשיו אל תפריעי לי.” הייתי אומרת לה.
עם השנים למדתי לבדוק איתה מה מתאים לה.
ממש לעצור רגע לפני שאני מטאטה אותה הצידה ויוצאת לפעולה, לשמוע שהיא במצוקה ולהקשיב. מה היא מבקשת ממני?
זה גילה לי עולם שלם של שלבים נעימים בדרך למטרה, עדינות, מרווח נשימה ושיש מקום לכל החלקים שלי. הכי מתוק היה ללמוד כל פעם מחדש כמה היא חכמה וכמה שיש לי ללמוד ממנה.

להסביר לה

אני אוהבת להסביר. אני חושבת שבקטגוריה הזו אני אוהבת לדבר אל כל מי שנקרא אלי – ילדים שלי, בן הזוג שלי, חברות שלי, העובדות שלי, לקוחות שלי, ספקים שלי, חברים של הילדים שלי – בצורה שפוגשת את הילדים הקטנים שחיים בתוכם שחייבים להבין למה או איך או מה?
מה הסיבה שבגללה אני לא יכולה לבוא אליך, ואיך זה יכול להיות שהתנהגתי ככה וככה…
אז נכון, לא חייבים להסביר כל דבר לכל אחד כמובן, אבל בהרבה מהמקרים אני מרגישה שזה אקט של חמלה לילדה הפנימית.
אצלי באופן אישי הילדה הפנימית נסגרת כשפשוט אומרים לה “לא”.
לעומת זאת במצב שבו עומד מולה אדם שמסביר את צרכי הלב שלו, הכל נהיה הרבה יותר בר הכלה, בר הבנה, וכך הוא בונה אליה גשר – הופך אותה לשותפה לסיפור ולדרך שלו, שבה אולי עוד יתגלה שיש לה עצה חכמה בשבילו או בכלל עולם חדש של יצירה משותפת שיכלה להתגלות רק בשיח שכזה. שיח של הלב, מלא בתום – בו שני הצדדים חווים את הפלא שהם, את הקסם שהם בעולם הזה.

החיבור לילדה הפנימית הוא גם מפתח לעולם הקסם.
פיות ויצירי קסם כמו חדי קרן, גמדים ועוד חברים מאוד אוהבים את התדר הילדי והמשחקי וההסכמה להתחבר לשם יכולה לגלות לנו עולמות שהבגרות סגרה בפנינו וליצור לנו קשר מחודש למימידי הקסם של הפיות.
שיהיה לנו חג שמח,
ושנחגוג את הילדות הקסומות שחיות בתוכנו על כל הצבעים שלהן!