קסמי המסורת היהודית

כידוע בבית המקדש נהגו להדליק תערובת של קטורות. עם צמחים מאוד מסויימים בהמון טקס וקדושה. הפעולה נקראה “פִּטּוּם הקטורת” – ומשמעות המילה פיטום היא – מזיגה וריקוח, ערבוב. בדומה למילה הרווחת שאנחנו משתמשות בה ביום יום שמגיעה מהשפה הערבית “בכור” – שמשמעותה – “תערובת”.

בחיפושי באתרים של תוכן מעולם היהדות מצאתי גם את ראשי התיבות האלו למילה “קטרת” – ק-קדושה ט-טהרה ר-רחמים ת-תקווה ואהבתי את זה מאוד 🙂
על פי האמונה הקטורת שהוקטרה בבית המקדש קשרה את הכוחות הרעים וביטלה אותם. כשכוחות אפלים נחשפו אל עמוד העשן של הקטורת מתרומם ועולה הם היו נכנעים ולא יכלו לחדור אל בית המקדש.

על פי סיפורי התנך שאני אוהבת להתייחס אליהם כאל “המיתולוגיה היהודית” אהרון עצר את המגפה בעזרת הקטורת, וקשר את מלאך המוות בעזרת הקטורת, שלא יוכל לשלוט.

בפיוטי פסח מסופר שכאשר בני ישראל חצו את ים סוף נישא לפניהם ענן קטורת שליווה אותם ובישם להם את הדרך.

את התערובת שנקראה גם “קטורת הסמים” נהגו הכהנים להקטיר פעמיים בכל יום, בבוקר, ובין הערביים. ההקטרה נעשתה בבית המקדש על גבי מזבח הזהב בזמן שהיו מיטיבים את הנרות.
הטבת הנרות הייתה למעשה ההכנה והניקיון של הנרות לפני ההדלקה שלהם בשעת בין הערביים.

על פי היהדות, היום, שאין כבר את בית המקדש ואת טקס ההקטרה, “פיטום הקטורת” נשארה כתפילה או נוסח שנהוג לומר.
היא מורכבת מפסוקי התורה בהם אלוהים מצווה על משה את סממני הקטורת וההקטרה בכל בוקר ומפירוט הכנת הקטורת. ויש שאוהבים.ות להוסיף לה עוד חלקים.
נהוג לומר אותה בתפילת שחרית, אבל לא רק.

פיטום הקטורת נאמרת הרבה פעמים כסגולה כדי להינצל ממחלות וממגפות.
על פי האמונה בכל מקום שאומרים את פיטום הקטורת בכוונה וברצון הלב- לא ישלטו בו אופל ומגפה, ולא יהיה בו נזק.

לתערובת הזו יש מתכון מדוייק:
“שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ:”
כלומר- בקטורת היו סה”כ 368 מנים, מנה = משקל. משקלה של כל מנה היה – 425 גרם, סה”כ– 156 ק”ג ו– 400 גרם.
“שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְּכָל-יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב” כלומר – שלוש מאות ששים וחמש מנות כמספר ימות השנה. בכל יום היו מקטירים “מנה”, חצי מהכמות בבוקר וחצי מהכמות בערב.

“וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים, שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לַמַּכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה”.
כלומר – בכל שנה נשארו שלוש מנות נוספות שאותן היה הכהן הגדול כותש שנית בערב יום הכיפורים. הקטורת שהוקטרה ביום הכיפורים נכתשה דק יותר מהקטורת של כל ימות השנה.
וממה היא מורכבת?

* הַצֳּרִי – או “נטף” הוא שמן אפרסמון שנוטף מהעץ לאחר פציעתו.
* וְהַצִּפֹּרֶן/ שחלת – לפי מסורות קדומות הכוונה היא לכיסוי המגן על הזימים ומסייע בנשימה (opereculum) של מיני חלזונות המכילים חומרים ארומטיים. את תהליך הניקוי של הקונכייה משיירי הבשר עשו עם חומר ניקוי בשם “בורית כרשינה” הנקראת במקורות קדומים בשם “צפורני הבושם”.
*הַחֶלְבְּנָה- מזוהה עם שרף המופק מצמח “כלך החלבנה ” המגיע מאיראן.
*וְהַלְּבוֹנָה – שרף המגיע מעץ הלבונה .כשנוקתה נקראה ” לבונה זכה”.
*מוֹר- הרמבם מזהה את שמן המור שהיה בקטורת כבושם המגיע מאייל המושק, ויש המייחסים את המור לשרף של העץ – מור חבשי.
*וּקְצִיעָה- המזוהה על-פי הרמב”ם כקידה לבנה . במקורות אחרים זוהתה גם כעץ האלוי (אלוורה).
*שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ- על פי פרשנויות מסויימות הכוונה היא לוורד ועל פי אחרות מדובר בלבנדר.
*וְכַרְכֹּם – על פי פרשנות אחת היו מוסיפים לתערובת כמות של “כיפת הירדן” שלא מצאתי עליה חומר… הרמב”ם זיהה את הכרכום עם ענבר, יש המייחסים אליו את הרקפת, או “אוסף של דברים שונים שנאספו על מי הירדן”. הסבר נוסף הוא “שפשוט הוסיפו מעט חומר דליק”.
*הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר- הקֹשְׁט מזוהה עם צמח ה”קוֹסְטוּס” – זנגביל המלמלה הגדל בהרי ההימלאיה.
*וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה- יש סברה שהקילופה היא אגוז מוסקט, סברה אחרת מספרת שהיא קליפת קינמון הקסיה.
*וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה – קליפת הקינמון האהובה.
*בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין – חומר המופק מן הצומח, כנראה סבון בו השתמשו כדי להשביח את ניחוח הציפורן וניקיונה.
*יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְאִם לֹא מָצַא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּר עַתִּיק- יין חזק מאוד המיובא מקפריסין, במידה ולא נמצא, ניתן להשתמש ביין חיוור מעט. לא לבן מידי ולא אדום מידי.
*מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע -משמש להמלחת הקטורת , ממש כמו שהיו מולחים את שאר הקורבנות.
*מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא – עשב מיוחד שגרם לעשן לעלות מעלה בלי לנטות לצדדים.

אפשר בקלות לראות שחלק מהבשמים גדלים בארץ וחלקם עשו דרך ארוכה אל בית המקדש.
כתישת הקטורת נעשתה באומנות גדולה, יפה יפה ודק ואחיד.
היא נעשתה בקדושה ובטהרה והיה צורך לנקות כל אחד מהמרכיבים היטב לפני הכתישה.
הכתישה הדקה הצריכה מאמץ רב ומשם הגיעו שירי עידוד בזמן הכתישה.
זו אחת מהפרשנויות למשפט “מפני שהקול יפה לבשמים”.

אמירת “פיטום הקטורת” נחשבת כסגולה להצלחה, לכן על פי היהדות מומלץ לומר אותה לפני כל דבר שמייחלים.ות להצלחתו וזו רשימת הסגולות שמצאתי שיש באמירת פיטום הקטורת:

א. מבטלת מגפה וחלאים רעים.
ב. ינצל משעבוד מלכויות.
ג. הברכה מצויה במעשה ידיו.
ד. ינצל מדינה של גיהנום.
ה. מבטלת הקליפות והחיצונים וסטרא אחרא.
ו. מבטלת הכישופים
ז. מבטלת הרהורים רעים.
ח. נוחל שני עולמות עולם הזה והעולם הבא.
ט. מסלק הדינים מעליו.
י. ימצא חן וחסד בעיני כל רואיו.
יא. מסוגלת לעושר.

וממש אהבתי את המשפט הזה:
“אמר הקדוש ברוך הוא: מכל הקורבנות שאתם מקריבים, אין חביבה עלי כמו הקטורת”.

ולסיכום – בתור אישה שקשה לה עם דתות, אבל אוהבת לקחת טקסים ומהויות של יופי ממסורות שונות – כל כך אהבתי את המשפט האחרון.
“אמר הקדוש ברוך הוא: מכל הקורבנות שאתם מקריבים, אין חביבה עלי כמו הקטורת”.
כי עבורי האלוהות היא בכל, בכל מה שניגע בו ובכל האוויר שאנו נושמים.ות . הקטורת אינה שייכת לשום דת – אלא היא צינור להתחבר דרכה לרוח, לאלוהות. לכוח הגדול הזה שכולנו מחוברים.ות בו/בה.

בית המקדש הוא בלב או ברחם של כל איש ואישה, וכולנו יכולות.ים היום לשאת תפילה, להדליק עשן מקודש ולהיזכר באחדות שלנו עם האלוהות.
כידוע לכן, חלק מהצמחים שברשימה אפשר למצא בגוד וויטץ ואשמח לספר לכן עליהם בימים הקרובים…
ובינתיים אני אשאר עם הטעמים שיש לי בקצה האף כשאני מדמיינת את הריח שהיה בבית המקדש … מממ… מרגיש כמו גן עדן…
ואשאר גם עם השאלה – מה קרה לעבודה עם עשני הקטורת ביהדות? מדוע לא מקטירים עשן בבתי הכנסת?
לא מצאתי תשובות לכך, אשמח שתאירו את עיני.
*לסיום חשוב לי גם להוסיף -אני יהודיה ואינני דתיה. את החומרים האלו למדתי קראתי ואספתי ובמידה ויש בהם טעות שחלילה פוגעת במישהי.ו אפשר לכתוב לי הודעה ואשמח לתקן.