מור ולבונה – השרפים המקודשים

מור ולבונה
מור ולבונה.
שני השרפים הכי מושרשים בתרבות שלנו, ששימשו לעבודה בבית המקדש ומוזכרים גם בתנ"ך וגם בברית החדשה.
רוצות להכיר אותם קצת יותר?

שרף הלבונה

שרף לבונה

ללבונה יש פרחים לבנים ויפייפיים וכמובן את השרף המדהים שמשמש אותנו להקטרה שמפיץ ריח מתוק ואוורירי.
הלבונה מגיעה אלינו מארצות ערב, ומצויה גם בסומליה ואתיופיה. היום גם בארץ אפשר למצוא גידולים של לבונה.
לאורך ההיסטוריה השתמשו בה במקדשים במצרים, גם היום בהודו ובסין ובכנסיות בהמון ארצות בעולם משתמשים בה להקטרה.
מחקרים רפואיים חדשים מוכיחים כי היא מסייעת בהפחתת חרדה ודיכאון, ויש עוד תרופות סבתא שהלבונה משמשת בהן מרכיב חשוב .
הלבונה הייתה אחד השרפים היקרים בתקופת המקרא, והופקדה עם אוצרות המקדש.
עבודה עם העשן של הלבונה מביא תדר של קדושה, של ניקיון ושל חיבור למימדים גבוהים. יש לה איכות מאוד אוורירית ומרימה.

שרף המור

שרף מור להקטרה

מקורו באתיופיה ותימן והוא מוזכר הרבה בתנ"ך. שימש בתור השרף החשוב ביותר להכנת שמן הקודש, שבו משחו את כלי הקודש בבית המקדש. כמובן שהשתמשו בו גם להקטרה בבית המקדש, בשחרית ובין הערביים, וגם הוא היה יקר כמו זהב…
פרט מעניין נוסף הוא שבית המקדש נבנה על הר המוריה – ששמו נקרא על שם המור.
זה מרתק מפני שהמור מביא תדר מאוד מאוד אדמתי. לפעמים הוא גם נראה כמו רגבי אדמה, וגם מריח כמו אדמה.
אני חווה איתו משהו מאוד מאוד מקרקע ופרקטי. ממש קורא לי לעשייה.
בתחושה שלי זו הסיבה שהעבודה בבית המקדש כללה את השילוב של המור והלבונה – איזון בין אדמה ואוויר.
אם בא לכן להתנסות במור או בלבונה, או בשניהם,
אפשר להזמין אתם לכל הארץ ♥