לאמאס (לונאסה) – חג הקציר והשמש העתיק

לאמאס - חג החיטה העתיק
זהו חג בשם ה – לאמאס, או לונאסה (lughnasadh מבטאים כמו – lunasa) , אלו בעצם שתי חגיגות שונות שאפשר לחגוג באותו הזמן ומציינות את אותו התהליך שקורה בטבע עכשיו. זהו פסטיבל הקציר הראשון בשנה (טוב, חגים קלטיים, באירופה זה קורה עכשיו) והוא נחשב להיות אחד מארבעת חגיגות האש הקלטיות.
זה מצחיק, כי לפני 3 שנים הייתי בגלסטנברי בדיוק בזמן הזה, וחגגו שם את הלאמאס ולא ממש הבנתי מה זה אומר אז…
אוקי , יאללה, קבלו את כל מה שלמדתי מאז 🙂

לחג הזה יש שני שמות - לאמאס, ו - לונאסה, כי הוא מגיע משתי תרבויות שונות

שמות החג לאמאס

בשתיהן החג יצא באותו היום והן מציינות את אותה סיבה למסיבה.
לאמאס הוא פסטיבל סאקסוני (הסקסונים היו שבטים גרמאניים שיישבו במאות הראשונות לספירה את חופי הים הצפוניים, ועם השנים דרך המון מלחמות השתלבו בתרבות האנגלית). הסברה אומרת ששם החג מגיע מחגיגת ה Loaf Mass (מיסת לחם- חגיגה של הלחם/קציר/חיטה), שעם הזמן הפך השם ל- Lamas.
לגבי לונאסה – השם מגיע מהאל- "לו" ,מהתרבות הקלטית. בתרבות הקלטית האמונה היא ש "לו" (lugh, מבטאים כמו – lu) הוא האל של השמש, בין יתר האיכויות שהוא מסמל, והוא אחד מהסמלים שחוזרים על עצמם בחגים האלו.
כיכרות לחם והשמש הם שני המרכיבים העיקריים בחגיגות האלו, שהיום הן די מאוחדות לחגיגה אחת.

החג הזה קורה בין ה 31.7-1.8

אלתר לאמאס

זה חג של קציר, והוא מסמל את קצירת הפרסים, העיטורים והשבחים הפנימיים שלנו בחיינו, הוקרה לאדמה על כל מה שהיא עשתה ונתנה בשבילנו, יחד עם ההבנה שהתקופה החשוכה לפנינו, כשאנחנו מתחילים להיכנס לחלק החשוך של השנה.

יש הרבה פולקלור ומסורות של החגיגה הזו ורובן קשורות לגרגירים ולחיטה, ללחם ולקציר.
זה זמן שבו קוצרים את הפירות של מה שזרענו לפני זמן רב, טיפחנו וטיפלנו בו, עכשיו זה הזמן לקבל את המתנות ☺

בגלל שמה שאפשר לקצור ראשון זו החיטה, זה הסמל העיקרי של החג הזה, אבל גם התירס מככב 🙂 

האמונה היא שמקבצי התבואה הראשונים והאחרונים נקצרים בצורה טקסית, ויש להם ייצוגים ספציפיים בתוך החיים שלנו ולכן יש לטפל בהם בעדינות.

ממקבץ החיטה הראשון שנקצר מכינים לחם חגיגי בצורה טקסית.
את הלחם הזה מביאים למרכז הכפר, וכל הקהילה אוכלת ממנו.
הוא לא נשמר לאדם אחד, אלא חולקים אותו בין כל האנשים שנהנים מקציר החיטה.

מקבץ התבואה האחרון שנקצר עובר טקס קצת שונה. הוא נקצר בצורה טקסית, ואז חבר מהכפר מכין ממנו בובה של קש (יכול להיות גם מתירס).
הצורה של הבובה מאוד תלויה בסוג הקציר שהיה להם באותה השנה .אם זה היה קציר עשיר, הם יכינו בובת תירס של עלמה, ואם זה היה קציר דל, הם יכינו בובת תירס זקנה. את הבובה הזו היו לוקחים לסיבוב בכל הכפר בצורה טקסית, ואז מאחסנים אותה לשנה הקרובה, כדי לבסוף להחזיר אותה לאדמה בסיום עונת הקציר – בחג הבא שלנו, ראש השנה של המכשפות – סאווין ,שלא להאמין שהוא תיכף שוב כאן…

פולקלור נוסף של החג הזה, קשור לשיר פולקלורי עתיק מאנגליה על John barleycorn, שמספר על שלושה גברים שנשבעו להרוג את ג'ון ברליקורן. זה שיר שמשול לתהליך הגידול והקציר של החיטה, ועל זה שלאורך כל התהליך שבו קוצרים את החיטה עם סכינים, חורשים עם המחרשה ועוד ועוד, הוא ממשיך לחיות… ואם נרצה נוכל גם להמשיל את זה למה שקורה היום בתהליך האנושות – לכוחות שלטוניים שמחליטים החלטות שלאו דווקא מיטיבות איתנו, אבל החיים / הטבע חזקים מהכל.
בהמשך השיר מתארים איך שופכים עליו ממטרים רועמים של מים והוא שוב זוקף את ראשו, הם נותנים לו לארוך עד הקיץ והוא נהיה גברבר, ושוב קוצרים אותו וכן הלאה… הוא תמיד חוזר ובסוף מכינים ממנו משקאות משכרים שבלעדיהם, לא יכלו הגברים לצאת למלחמה בו מלכתחילה… הכל תלוי האחד בשני, וכולנו תנועה אחת .
(לינק לשיר בסוף הפוסט ♥)

הסימבול הזה גם קשור לתדר של האל לו – לפי האמונה הוא שם את הרוח שלו בתוך הגרגירים בזמן הזה של השנה. כשהתבואה מוכנה הוא מכניע את עצמו כדי שהקהילה תשרוד את החורף, וכשהזרעים נזרעים מחדש חייו ממשיכים וככה הוא ממשיך את המעגל.
בזמן הזה בשנה מתייחסים לרוח הזו שלו שבזרעים כשמשתמשים בביטוי "ג'ון ברליקורן", וזה מושג שעד היום משתמשים בו בכפרים חקלאיים באנגליה.

מסורת פולקלורית מאוד פופולרית של התקופה הזו ידועה כ the lamas banok זו עוגה טקסית שנאפית ונאכלת בחוץ.
תוך כדי שהעוגה נאכלת, חתיכות ממנה נזרקות להן כל הזמן מעבר לכתפיים כדי להאכיל את חיות הבר שנמצאות בסביבה. הסיבה לזה היא שיש אמונה שאומרת שאם הם ידאגו לחיות הבר באזור שלהם ביום הזה, הן לא יטפלו לחיות המשק שלהם בשנה הקרובה. זה היה חשוב במיוחד לחקלאים שהיו להם גם שדות חיטה וגם משק חי, והמשק החי היה חשוב מאוד בשביל המזון שלהם בחורף.
כדי לשמור שחיות הבר לא יארבו לחיות המשק, הם היו מקיימים את המסורת הזו באמונה שזה מה שיעזור.

ובפינתנו, עם מה טוב לעבוד בתקופה הזו...

המכשפה הטובה רוכבת אל הלאמאס

צמחים שטוב לעבוד איתם סביב החג הזה הם:
מרווה, חמניות, מנטה, קלנדולה, חיטה, שעורה, שיבולת שועל, סנדלווד, גינסנג, ורד, אלון, לבונה – אלו המון צמחים שאפשר לעשות מהם תערובות שונות להקטרה בזמן הזה של השנה.

אלות שקשורות לחג הזה הן אלות שמחוברות לאדמה ולתבואה – האלה היוונית דמטר ,איננה, אישתר ויש עוד 🙂 
זה זמן טוב לעבוד עם התדרים האלו בחודשים הקרובים של הקיץ.

הצבעים של החג, דומים לצבעים של ליטא – היום הארוך בשנה ומחוברים לאדמה ולקיץ – חום, כתום, אדום ירוק וזהב. ירוק עדיין משחק פה תפקיד, אבל לאט לאט, ולתוך החג הבא מתחיל לרדת עד ששוב יחזרו הימים הגשומים.

האלון, כמו בחגיגות של היום הארוך בשנה ,הוא עץ מעולה לעבוד איתו כדי להתחבר לתדר של השמש.

מאכלים:
טוב , ממש לא עובד פה כל הקטע של "ללא גלוטן"…  בגלל שזו חגיגה של חיטה, כמובן שממש טוב לאכול דגנים שונים, חלות מפוארות עם תפילות בתוכן, תירס, פופקורן, שיבולת שועל. נהוג בחגיגות לשתות בירה ומשקאות אלכוהוליים מבוססי חיטה ושעורה. וכמובן, את כל פירות וירקות העונה!

אבנים שמיוחסות לזמן הזה הן:
אבנים שמחוברות לתדר של הצאקרות התחתונות, לאדמה, למקלעת השמש, וללב כמו אוניקס אדומה sardonyx, קרניליאן ,אגת אש, סיטרין ,אוונטרין ועוד…

בעלי חיים שבתקופה הזו מביאים תדר שטוב לעבוד איתו הם האיילים והתנגולים, כי אלו חיות שאפשר למצוא באזורים הכפריים של אירופה בתקופה הזו, ותרנגולים גם מאוד מחוברים לתדר הזכרי ולעליית השמש בכל יום. כמובן שכדאי לעשות את ההצלבות לחיות שמצויות עכשיו פה באזור שלנו בשפע.

יש גם יצורים מיתולוגיים שצצים בתקופה הזו ואפשר ליצור איתם קשר.
אחת מהם היא הפניקס – ציפור מהמיתולוגיה היוונית שמחוברת לאנרגיית השמש והאש ויכולה למות ולקום לחיים מחדש, כמו ברעיון של ג'ון ברליקורן שכל שנה קם שוב ושוב לחיים.
יצור מיתולוגי נוסף הוא הגריפון – מגיע מהמיתולוגיה של מצרים, אך נמצא גם על קיר בבית כנסת עתיק בגרמניה(!!!)
זה יצור בעל גוף של אריה וראש וכנפיים של עיט, או גם של תרנגול, ובמקום ביצים הוא מטיל אבני אגתה. מחובר לתדר גברי של השמש ושל האל – לו.

קטורות נעימות לתקופה הזו הן
ורד, רוזמרין, מור, לבונה, קופאל זהוב וסנדלווד.

איך אפשר לחגוג את לאמאס

בובת תירס לחג הלאמאס

– ברור שאפשר ללבוש את צבעי החג 🙂 

– אפשר כמובן לעבוד עם אש :))) להדליק פשוט נר, או נר בצבע של החג, או ממש מדורה.
ואם כבר מדורה (שכמובן שתשמרו על עצמכן איתה), אפשר לשים בתוך האש שרפים טובים, עלי דפנה עם תפילות ,להיות יחד. בחג הזה האש נורא סימבולית, כי בתקופה שרוב הא.נשים היו חוגגים את החג הזה, הם ידעו שבקרוב האש תהיה הדרך היחידה שלהם להתחמם – הלילות מתארכים והאש נהיית אחד הדברים החשובים להם.

– זה זמן טוב לצאת לטייל בחורשת אלונים או כל חורשת עצים. לתת את תשומת הלב שלנו ליופי של העלים, שעוד מעט ישתנה, יתחיל להצהיב ולנשור… להוקיר תודה עליהם.
(לאלו פה שחיות באירופה זה זמן מעולה לצאת לקטוף אוכמניות ☺).

– איך לא… לאפות!!
פאי תפוחים, קרמבל תפוחים, טארט תפוחים, במיוחד אם יש לכן הזדמנות לקטוף את התפוחים בעצמכן.
וכמובן- לאפות לחם / חלה . זו אחת המסורות הכי נפוצות, וזה מאפשר לנו להתחבר ברמה הכי פיזית לרוח הדברים של העולם העתיק. בוודאי שכדאי ללחוש פנימה את הברכות והתפילות שלכן.
מאוד מקובל בלאמאס לאכול את החלה עם דבש או ריבת אוכמניות (יאמי ☺).

– משהו ממש כייפי, שאני משוויצה שלמדתי לעשות לאחרונה הוא – להכין בובות תירס:))))) . ואיתן לסמל את האלה בדמותה האימהית שמייצגת את הקציר ואת השפע, את אמא אדמה.
לפי המסורת, בסאווין, ראש השנה של המכשפות, מחזירים אותן לאדמה כדי להתחיל מחזור חדש של גידולים.
בעצם כשהאדמה נכנסת לשלב של ההתכנסות היא נקברת, ובקציר הבא יכינו בובה חדשה.

– זה זמן טוב לעשות טקס קטן ולעבור על כל הפירות שקצרתן בשנה האחרונה, ולתת לעצמכן תפיחה על השכם, ולהוקיר תודה על מה שיש לכן.

-דבר נוסף שאפשר לעשות הוא לאסוף זרעים לעונה הבאה. אם יש לכן גינה או עציצים שאתן מטפלות בהם, זו הזדמנות עבורכן להתכונן ולאסוף ממה שצומח עכשיו. אפשר לייבש אותם ולשמור בקירור, ובכלל כדאי לברר על כל סוג של זרע איך נכון לטפל בו.
זה תהליך שמחבר אותנו עוד ללידה מחדש.

– דבר נוסף וחמוד שאפשר לעשות הוא להכין לעצמך מטאטא יד קטן, באנגלית יש לזה את השם besom. זה סימבול של היערכות של הבית והחיים לקראת התקופה החשוכה – שמזמין אותנו להוציא מהבית כל מה שסיים את תפקידו, לנקות ולשחרר מה שלא צריך.
בתקופות הקדומות הם גם היוו סמל להגנה.
אפשר ליצור לעצמכן אחד ממקלות וזרדים שאתן מוצאות, וגם פה בגוד וויטצ תוכלו למצוא אותם 🙂
זה לא חייב להיות גדול, זה יכול להיות אפילו אחד ממש קטן שמיועד לנקות מרחבים מקודשים / האלתר שלכן.
את המטאטאי יד, וגם את בובות התירס אפשר לשבת ולהכין עם הילדים – זו אחלה פעילות קיץ.

-מסורת נוספת, שתאמינו או לא, משתמשים בה עד היום בפסטיבל מאוד מפורסם ששמו מגיע מהמסורת הזו…
היא – יצירת איש קש. לפי המסורת יוצרים איש קש גדול , לוקחים פתקים וכותבים עליהם את כל התכונות והדברים שאתן רוצות לשחרר. את הניירות האלו מגלגלים ודוחפים לתוך הגוף של איש הקש .כמובן שאפשר לעשות את זה עם כמה א.נשים ביחד.
את איש הקש שמים בזהירות באש, ונותנים לה לטהר את כל מה שביקשתם להסיר מעליכן לקראת השנה הקרובה מתוך הוקרת תודה.
חידה : איזה פסטיבל אימץ את הטקס הזה ודיי קרוי על שמו ??? (נכון! הברנינג מן!).

– דבר נוסף שמאוד נהוג בחג הזה הוא ריקוד סביב המדורה :))) , בדרך כלל לצלילי תוף ושירה.
ואני מבטיחה לשתף בקרוב בדף שלי את ריקוד האש החגיגי שנוכחתי בו מחגיגות הלאמאס בגלסטנברי- מוזמנות לעקוב :)))

– כמובן – ליצור לך אלתר של לאמאס!
‏אחד שיהיו בו הצבעים והאלמנטים של החג הזה . כל מה שמחבר אותך לאנרגיה הזו שמתרחשת עכשיו מחוצה לך ובתוכך.

-הפיותתתתת:
אם אתן מטפחות איתן את הקשרים, אז גם זה זמן שבו הן מסתובבות ואפשר להשאיר להן הפתעות נעימות כמו דבש, קרקרים וסוגים שונים של דגנים.
אם פיות זה פחות החיבור שלכן, אפשר גם לעשות home blessing – ברכת הבית.
זה משהו שעושים לקראת הכניסה לתקופה החשוכה של השנה. לפי המסורת לוקחים מים חיים ממעיין או נחל ושוטפים איתם את הבית, אבל אפשר גם רק להדליק נרות ולהחזיק את הכוונה הזו תוך כדי ניקיון הבית .

קוצרים חיטה

ווהווווווווו!!!!!!!
כמה פולקלור בפוסט אחד!!!! פשוט בא לי לשחות בתוך ים של חיטה, לבושה כמו בובת תירס, עם סלסלת קש מלאה בחלות קלועות וזר חמניות לראשי.

באמת שהחגים האלו ממש ממלאים אותי בגעגועים לעולם אחר, וזו זכות בשבילי לנצנץ אותם פה, לתוך החיים המודרניים שלנו ולתת להם מקום של כבוד. לתת לטבע, שהוא אנחנו מקום של כבוד.

ממש מוזמנות לבוא לחגוג איתי פה ולקחת לתוך החיים שלכן את מה שעושה לכן טוב.

לאמאס שמח!!! ♥

השיר על ג'ון בארליקורן: