הלילה הארוך בשנה, חג היול YULE

הזכרתי פה את הנושא לא פעם,
של הלילה הארוך בשנה שקורה ממש ממש בקרוב ב 21.12
שאחריו הלילות מתחילים להתקצר והימים מתחילים להתארך,
ובגלל שאיך שלא נסתכל על זה – אנחנו חלק מהטבע,
זה כמובן משפיע עלינו כל הזמן.

אני כל הזמן לומדת עוד ועוד דברים על זה שלמרות החושך,
עכשיו זו גם התקופה שבה יש את הנחמה של למצוא את האור הפנימי שלנו,
כשבחוץ אין אור, וזה מקסים בעיני וחשוב לזכור את זה.

אז…
אני מתרגשת לספר לכן, על עולם שפותח את עצמו בפני עוד ועוד בתקופה האחרונה,
והוא העולם של החגים העתיקים, של התרבויות הקלטיות,
שהתקיימו עוד לפני שהנצרות נכנסה לתוקף,
של חגים שחוגגים את האדמה, ואת האנושות כחלק מהטבע,
אז החג שדופק על דלתינו עכשיו, רגע לפני חנוכה המאיר, הוא יול :).
והנה הסיפור שלו…

 
חג היול YULE

חג יול-YULE

כבר ביום שאחרי הלילה הארוך בשנה, השמש נעמדת (או שנגיד נעמד??),
טיפה יותר גבוה, ונשאר/ת להאיר טיפה יותר זמן בכל יום.
לכן הלילה לפני שהשמש מתחילה (או מתחיל??) להאיר לנו יותר פנים, הוא הלילה הארוך בשנה, ובתרבויות הקלטיות הקדומות חגגו אותו ונתנו לו את השם יול yule.

השם מגיע מהתרבות של השבטים הגרמאניים,
של אנשים שחיו באיזור סקנדינביה וצפון מערב גרמניה.
המילה "יול" מגיעה משפתם ואומרת wheel- גלגל –
כי זה זמן שבו מתחיל להתגלגל שוב מחדש המעגל של הטבע ,שבו האם הגדולה,
האלה הגדולה, הרוח של אמא אדמה, יולדת את בנה, אל השמש,
וכך מגיע שוב המון אור לעולם, שהולך וגדל, עד מותו ושוב לידתו של אל השמש וכן הלאה.
זה זמן קדוש, זמן שמכבד את היכולת של הגוף והנפש לשרוד ולעבור דרך הקור,
החושך והפחד. זמן של הודיה.
לחג יש המון מסורות, חלקן נותבו אל הנצרות בוורסיות שונות,
והיום משתקפות בצבעי ובמנהגי חג המולד, ומיוחסות לחגיגות הולדתו של בנה של הקדושה (האלה???) מריה מגדלנה (אגב, תאריך הולדת ישו הוא משוער, והוא הוצמד לא במקרה ליול כדי להקל על הא.נשים את המעבר לנצרות).

אז הלילה הזה הוא בעצם החגיגה הגדולה של שובו של האור והחום :))))
(ותחשבו רגע בעולם מושגים של חיים שמאוד מחוברים לטבע, בלי חשמל, ועם המון שלג…)
לילה של הדלקת אש טובה, נרות, כוונות לשנת האור החדשה ותפילות.
בהמון מדינות ודתות, כולל את שלנו כמובן, יש חגיגות של אור בתקופה הזו, ויש משהו מקסים בזה, שלא משנה באיזו דרך או דת או מקום בעולם אתם,
כולם חוגגים את האור.

מסורות של החג:
אחת המסורות של החג הזה היא לשמור עבור החגיגה את גזע העץ הכי גדול שגדל בחצר או שהתקבל במתנה (ולא נקנה) ללילה הזה, ולאחר טקס שבו שופכים עליו מנחות שונות, כולל את האפר מהגזע של השנה שעברה (אותו נהוג לשמור כל השנה בבית להגנה מתחלואים וגם הגנה אנרגטית), שמים אותו לבעור באח, להאיר ולחמם את הבית ואת הלב כסמל לשמש החדשה שנולדה (או נולד).

צבעי החג הם הצבעים של האדמה בשלב הזה של השנה,
ובגלל שמדובר באירופה הם הצבעים שמגיעים מהאזורים האלו בחורף.
אדום ,ירוק, לבן, זהב ושחור, באופן לא מפתיע, בדומה לצבעים של כריסמס כמובן…
 
את המנהג עם גזע העץ (שנקרא yule log),
אפשר לעשות גם עם גזע עץ סמלי שברכתן והדלקתן בחצר,
אפשר גם לקשור עליו, עם חוטי כותנה צבעוניים, פתקים עם ברכות ותפילות עבורכן,
עבור אהוביכן ועבור העולם ולהדליק איתם אש טובה.
אפשר גם כאקט סימלי להניח על גזע עץ קטן 3 נרות בצבעי החג בתוך הבית.
 
עם השנים המנהג של היול לוג השתנה קצת ובמקומו היו מכניסים הביתה yule tree, עץ אורן, ועליו מדליקים נרות (כן…ממש ממש בדומה ל….), ובסוף החג היו נותנים אותו כמתנה לאש.
לפי המסורת משתמשים בעצים המקודשים אלון או ארז.
האלון, שבאנגלית נקרא אוק oak, שמו מגיע מהשפה הדרואידית ומשמעותו היא – עץ השמש, כי הוא עץ שמחובר לאל השמש.
מעגלי אלונים היוו מקדשים דרואידים.
גם הארז הוא עץ מקודש, עץ שהוא גם זכרי וגם נקבי ולכן מחזיק אנרגיה של שלום והרמוניה,
הוא צמח שמחובר מאוד לחג הזה ושטוב להקטיר איתו את הבית בלילה הארוך בשנה לברכות של שלום והרמוניה. (הקטורת היא סידר cedar ,ארז מיובש להקטרה על גחל, צמח שגם משתמשים בו בטקסי הסווט לודג').
יש צמחים נוספים שכדאי לעבוד איתם בחג הזה – מרווה לבנה לטיהור אנרגטי, מקלות קינמון כדי להכניס חום ומתיקות, המיסל טואו (mistletoe ) ועוד… 
 
למיסל טואו (הדבקון), שלפי החג הנוצרי תמיד מתנשקים תחתיו, יש סיפור עתיק יומין, שמגיע עוד מהתרבות הדרואידית, שבה הוא נחשב צמח מקודש ומיסטי מאוד.
אני מתרגשת לספר שאפשר למצוא אותו פה בגוד וויטצ :))), הוא צמח מאוד מקודש לדרואידים והנה כמה עובדות מעניינות עליו בהקשר לחג שלנו…
זה צמח שהיום מתייחסים אליו כאל טפיל, ואפשר לראות אותו כשמטיילים באירופה על עצים רבים, הוא נראה כמו גוש מפונפן כדורי כזה והעץ שעליו הוא "התלבש" נראה מלא בכדורים מפונפנים כאלו…
הדרואידים קידשו אותו בעיקר כשהוא הופיע על עץ אלון המקודש ביותר להם.
 
המיסל טואו מייצג מפתח לשמים ולעולמות התחתונים, כי הוא חי על העץ, באוויר, בלי שורשים משלו, וניזון משורשיו של העץ באדמה. 
ביול הוא היה נחתך מן העץ בטקס מיוחד עם סכין זהב ועם הקפדה יתרה שלא יפגע בקרקע. הטקס כלל גם מנחות, תפילות וקורבנות לאל השמש ואלת הירח למען ישמעו תפילות הלב להרמוניזציה של כל הניגודים באופן מושלם בנקודת המפנה של השנה.
בגלל שהוא צמח שאין לו שורשים באדמה, הוא מייצג את עולם הרוח והקדושה.
הוא מייצג שלום והרמוניה, וכך לפי המסורת, כששני חיילים היו עוברים תחתיו, הם היו מניחים על האדמה את נשקיהם.
יש צמחים נוספים, כמו הולי, ועוד שמשתמשים בהם לקישוט בחג הזה,
צמחים שהם תמיד ירוקים ואף פעם לא נושרים ומצהיבים (ever green trees ),
ששמים על דלת הבית, כקמע להגנה, לבריאות ולחוזק.
יש עוד הרבה תכנים מעניינים סביב החג הזה שאני עוד קוראת ולומדת,
כמו מה שהביא את ההשראה לסנטה קלאוס ועוד ועוד…

לא משנה מה תבחרו לעשות בלילה הזה, אני שולחת לכן ולי ולכל האנושות והפלנטה ברכות לשנת האור החדשה, שנשיל את הישן וניקח בעלות על החדש שמבקש לקבל יותר מקום ונוכחות בחיינו, באומץ ובאהבה.

חוץ מזה, אני מצרפת לכן לינק לאגדה מקסימה שנהוג לספר ביול שנכתבה על העצים ירוקי העד והמשמעות שלהם כצמחים שמהווים קמעות של הגנה ושל תעוזה, מתוך החיבור להכרה בזה שאנחנו נצחיים.
הנה כאן: http://bit.ly/2Si68Xp

אז הגוד וויטצ באמת מלאה בשפע שופע של צמחים טובים להקטרה בחורף, וצמחים מסורתיים שמשתמשים בהם בתקופה הזו – סידר, אושה, מרווה, מיסל טואו ופאלו סנטו. מלווים אותם נרות יפים בשפע צבעים וגדלים, אבנים טובות, ושפע חיזוקים טובים 🙂
אתן ממש מוזמנות להגיע, להתייעץ ולקבל דברים שיתמכו בכן עכשיו.

שולחת לכן ברכות של אור, ושל חורף חם ונעים עם אור בלב ובעיניים.
מיכל.